פתח דבר קצר, קצת על יוגה, עלי ועל התמדה

אני כבר מזמן לא מבינה איך אפשר לחיות בלי יוגה.
אני לא אומרת את זה הרבה כמו שאני חושבת את זה כי לא כולם צריכים או רוצים לשמוע את זה.אבל אני מאמינה שכולם צריכים לתרגל. זוהי ברכה. מתנה.
אני מתרגלת יוגה כבר הרבה שנים ובארבע השנים האחרונות אני מתרגלת ראג'ה יוגה. היוגה המלכותית. היוגה של ההכרה. היוגה החובקת בתוכה את כל חלקי הסדהאנה*.
בהתחלה הלכתי לשיעור פעם בשבוע.
לקח זמן עד שהתחלתי לבד בבית.
כשהתחלתי לבד בבית עוד לא היה לי מזרון.
תרגלתי ברכות לשמש ותנוחות עמידה על הרצפה. השכם בבוקר כשהילדים עוד ישנו.
זמן שאול. רגעים של שפיות.
שנים אחרי, היוגה הצילה את חיינו.
אני מתרגלת באופן קבוע ויומיומי ועדיין זה מפתיע אותי כל פעם מחדש.
אני בת 46 עוד מעט ועמוק בתוכי אני עדיין שומעת ומאמינה לאותה ילדה שמאמינה על עצמה שהיא לא מתמידה בכלום.
מזל שפגשתי ביוגה.
דרך המפגש היומיומי עם התרגול אני לומדת את עצמי מחדש. מגלה בעצמי תכונות חדשות. מגלה את ה "אני" הקבוע והלא משתנה. את ה"אני" שמעבר לפסיכולוגיה הפשוטה ומעבר לחינוך ולהרגלים. את אותו "אני" שתמיד ידעתי שקיים בתוכי אבל לא מצאתיו.
אני זה אתה. אני הוא זה. סו-הם.
בעומק הדברים כולנו אותו דבר. פחם ויהלום מורכבים מאותו חומר בדרגת דחיסות שונה וכך גם אנשים. אחד דובר ערבית ואחד עברית אחד שחור שני לבן. אחד גבר שני אישה. בעומק הדברים כולנו אותו דבר.
אלה פיצג'רלד שרה 'If we call the whole thing off than we must part' זה מצב שלא יתכן.
אי אפשר להפריד או להיפרד. כולנו ריקמת קיום אחת.
דרך תרגול היוגה למדתי שהכל הוא אחד.
נמסטה.


*סדהאנה = תרגול קבוע